ניהול תיק גירושין

אין ספק שהחלק המוכר ביותר של תביעת הגירושין, הוא עצם הגירושין בבית הדין הרבני. לרוב, גירושין נערכים בבית הדין הדתי לגבי כל הדתות וכל דת יהודית נוצרית ומוסלמית בהתאמה. כאשר מדובר בנוצרים, מוסלמים ודרוזים. זאת, מכיוון שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה בכל הנוגע לדיני המשפחה. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (“נישואין וגירושין”), התשי”ג-1953, קובע, כי נישואין וגירושין בין יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה. לאור זאת קיימים בישראל בתי דין רבניים, בהם יושבים דיינים בעלי הכשרה תורנית דתית. בתי דין אלו שופטים בכל הנוגע לענייני גירושין ונישואין על פי הדין הדתי-אישי, כלומר על פי ההלכה.

בד בבד, בכל הנוגע לבני דתות שונות בישראל (מוסלמים, נוצרים ודרוזים), חל הדין הדתי-אישי, בהתאם ל”דבר המלך במועצתו” משנת 1922. זהו למעשה הדין המנדטורי-בריטי, שנקבע עוד בטרם הקמת מדינת ישראל והוא תקף עד היום. אותו דין קובע, כי לעדות הדתיות בישראל תהיה סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין.

“דבר המלך במועצתו” התייחס גם ליהודים, אך לאחר הקמת המדינה. בשנת 1953 הסדירה הכנסת את הנושא בחקיקה ספציפית, קרי: חוק בתי הדין הרבניים המוזכר מעלה. בכל הנוגע לבני דתות שונות בישראל, חל עדיין האמור ב”דבר המלך במועצתו”. כך שבישראל ישנם גם בתי דין שרעים, השופטים בענייני נישואין וגירושין בין מוסלמים וכן בתי דין נוצרים ודרוזים. באשר לבית הדין הרבני, מעליו קיים בית דין רבני גדול, היושב בירושלים ומשמש בתור ערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים האזוריים.

מאחר ובישראל אין הפרדה בין דת למדינה, במיוחד לא בענייני מעמד אישי, הרי שהמצב היום שבני זוג שהם בני דתות שונות אינם יכולים להינשא כחוק בישראל. ברור שבני זוג כאלו יכולים לחיות יחדיו חיי זוגיות, אך לא להינשא בישראל על פי הדין החל עליהם. זאת, מכיוון שאף דת מהדתות בישראל לא מכירה בנישואי “תערובת”. לדוגמא: נישואין מעורבים בין נוצרי ליהודייה ולהיפך. לשם כך, אפשר להינשא בחו”ל, כמפורט בהמשך.

אם כך, נשאל הרב שרירא גאון בשתי שאלות בנושא “מאיס עליי”: שאלה ראשונה עוסקת בזכאות האישה לתשלום כפי שמצוין בכתובה כאשר רוצה להתגרש. השאלה השנייה דנה האם אישה הרוצה להתגרש ודורשת את כתובתה נחשבת למורדת. בתשובתו מסכם הרב שרירא את השלבים בהתפתחות ההלכה לגבי אישה מורדת.

שלב א’- כופים אותה על ידי שמפחיתים לה מהכתובה בכל שבוע.

שלב ב’- כופים אותה על ידי הפחתה של כל סכום הכתובה ב- 4 שבועות.

שלב ג’- מי שמבקשת גט – לא כופים אותה לקיים יחסי אישות עם בעלה אבל גם לא כופים עליו לתת לה גט.

שלב ד’- מחכים שנה, ואם לא שינתה דעתה – כופים עליו לתת גט.

שלב ה’- בימי רבנן סבוראי (הסבוראים הם החכמים שבין חתימת התלמוד לתקופת הגאונים, בהנהגת ישיבות סורא ופומבדיתא) הרב שרירא מתייחס לתקנה שמקורה כ-300 שנה לפני זמנו האומרת שאין לכפות אישה לנישואין, ושכל מי שמבקשת להתגרש – כופים על בעלה לתת גט לאלתר וכך מאפשרים לה לצאת עם כל נכסיה וקובעים לה “כתובת מינימום” על מנת שהאישה לא תצא מהנישואין ב”ידיים ריקות”.

היות שבדיקת אבהות עלולה לגרום לממזרות, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים אינם מתירים אותה בסיטואציות אלה. כן, גם כאשר הפסיקה “חוטאת לאמת”. על המתח שבין טובת הקטין והאמת במקרים אלה אפשר ללמוד למשל מדבריה של כב’ השופטת רוטלוי – “חקר האמת איננו עקרון אשר עומד מול עקרון טובת הילד, שהוא עקרון מנחה ומרכזי בסוגיות הקשורות בילדים, ועל פי האמנה בדבר זכויות הילד, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה”.